40% מילדי ישראל סובלים ממחלת העששת! זו אחת המחלות הנפוצות ביותר אצל ילדים!!!
לכולנו ברור שמנהגי ניקיון והגיינה מונחלים מגיל צעיר, ועדיין כשזה מגיע לצחצוח שיניים לילדינו הורים רבים נותנים לילדים לצחצח בעצמם או רבים עם הילד והצחצוח הופך קשה יותר. יש גם הורים שמשתמשים בהפחדות, "אם לא תצחצח יהיו כאבים ונצטרך ללכת לרופא השיניים!".
אז מה עושים?
מניעה מניעה מניעה!
מומלץ להכיר לילד את מברשת השיניים מגיל צעיר, טקס קבוע של צחצוח לפני השינה ובבוקר לפני היציאה מהבית מסייע בהנחלת ההרגל גם בגיל מבוגר. ההמלצה היא צחצוח על ידי ההורה עד גיל 8. לרבים מאתנו זה נשמע מעט מוגזם (הוא מתקלח לבד, הוא לא יכול לצחצח שיניים בעצמו?) אבל צריך לזכור שעל גוף האדם כמות החיידקים היא מינימלית, מכיוון שהעור הוא כמו "מדבר" עבור החיידקים, לעומת זאת, בפה, בשל המבנה של השן שאינו משיל תאים (בניגוד לעור הגוף) ושאריות המזון הרבות הנלכדות באזור זה – זהו איזור עם כמות חיידקים עצומה.
לצורך השוואה בעור יש כמיליון חיידקים לס"מ מרובע, ואילו בחלל הפה יש פי 10,000 חיידקים לאותה יחידת שטח (כלומר 10,000 מיליון חיידקים לס"מ מרובע!). כמובן שישנם סוגים שונים של חיידקים ולא כולם אלימים, אולם הדבר ממחיש היטב כמה חשוב לצחצח שיניים, בתדירות גדולה יותר מאשר רחצת הגוף אפילו.
חוץ מהקנית הרגלים על ידי חזרה על צחצוח בשעות קבועות פחות או יותר, מומלץ גם להסביר לילדים בצורה חוויתית למה הם מצחצחים שיניים. אפשר לבקש מרופא השיניים או השיננית שיעזרו לכם, או אפילו לקרוא להם את אחד מעשרות הספרים הקיימים בנושא צחצוח.
אני מאוד ממליצה על "ציח וצח", "יוני סוכריוני" שניהם של איריס צדיק, ו"טוני התנין" שכתבה חן גבאי. בנוסף יש את הרפתקאות שון והשונשונים שכתב יאיר רון.
דרך נוספת לשכנע ילדים לצחצח היא על ידי הפיכת הצחצוח למשחק. לדוגמה להפוך את המברשת ל"חרב" שנלחמת בחיידקים הרעים. אפשרות נוספת היא יצירת טבלת צחצוח.
להלן מספר דוגמאות:
לא להשתמש בהפחדות בעיקר בהקשר של רופא השיניים!
בדיקה אצל רופא שיניים מומלצת פעמיים בשנה, והיא חשובה גם כאשר אין שום בעיה הנראית לעין. חשבו מראש על כך לפני שאתם הופכים את הביקור למשהו הקשור בכאבים או בפחד. אם קשה לכם לספר לילדיכם כמה המפגש אצל רופא השיניים הוא כיף, עדיף שלא תרחיבו את הדיבור על כך. אף פעם אל תאיימו או תספרו על כמה אתם שונאים רופאי שיניים לילדים שלכם. זה ממש לא יעזור כשתצטרכו לקחת אותם לבדיקה. בקיצור, תשאירו לרופא השיניים לעשות את עבודת השכנוע.
אחד הדברים שהורים שוכחים הוא ניקוי בין שיניים.
כשמדברים על חינוך להרגלים, ניקוי בין שיניים הוא אחד ההרגלים החשובים שרוב המבוגרים מזניחים, ולכן גם חוסכים אותו מילדיהם. הם בטוחים שהברשה עם מברשת שיניים מספיקה.
מגיל חמש מומלץ להוסיף לצחצוח השיניים שימוש בחוט דנטלי לניקוי המרווחים בין השיניים שנסגרים בגיל הזה. חוט על גבי קיסם פלסטיק בצבעים ובטעמים שונים עושה את הניקוי הזה לקל יותר להורה ולילד. אני ממליצה לשטוף מעט אחרי השימוש ולהשתמש מספר פעמים באותו החוט הדנטלי על הקיסם, ולא להחליף אותו בכל שימוש, גם משיקולי איכות סביבה וגם כי פשוט אין צורך.
ומה הקשר לתזונה?
הרבה הורים נוטים להקפיד על צחצוח השיניים ככל יכולתם אבל שוכחים את נושא התזונה.
רוב המזון התעשייתי היום מכיל כמויות אדירות של סוכר, החל מלחמים ולחמניות וכלה בחטיפים וקורנפלקס. רוב המזונות הללו גם נדבקים לשיניים ומעודדים גדילה של חיידקים קריוגנים (חיידקים הגורמים לעששת, חורים בשיניים) ההופכים את הסוכרים הללו לחומצות.
בנוכחות כמות גבוהה של חיידקים ביחד עם הסוכרים לאורך זמן על השיניים, כמות החומצה עולה, וכך זגוגית השן (האמייל) נפגעים ומתחיל תהליך העששת.
יש כאן סרטון הסבר נחמד על זה (חלק מהתמונות עשויות להיות קשות)
http://study.com/academy/lesson/cavities-and-tooth-decay-bacterial-causes-of-common-dental-issues.html
אחד הגורמים שהכי קל לטפל בהם בהקשר של ממתקים הוא הזמן. צמצום משך החשיפה לסוכר, על ידי שתיה מכוס במקום מבקבוק, או מתן הקינוח מיד אחרי הארוחה ולא בנפרד יכולים לסייע בהקטנת משך החשיפה של חלל הפה לסוכרים הללו.
אפשר להסביר את זה לילדים כ"חוק הריכוז" לפיו מרכזים את מתן הממתקים בשעה מסויימת ביום במקום לפזר אותם בין הארוחות.
אחת הדרכים לשפר את הניקוי של השיניים היא על ידי אכילת ירקות ופירות קשים, העשירים בסיבים תזונתיים. גם אכילת גבינה צהובה המכילה ריכוז גבוה של סידן מחזירה לשיניים חלק מהמינרלים ומומלצת לאכילה בסיום הארוחה.
